טיול בהר הבית

 

חוד

מה עושה את הר הבית למקום כל כך נפיץ בארץ ישראל ?#

איך נוכל לבקר בו ערב הרמדאן מבלי להסתכן?#

וכמה מילים על חג הרמדאן שסמוך לו הרוחות סוערות#

(כיפת הסלע ולידה כיפת השלשלת צילם נתן רועי)

על מנת לענות על שאלות אלה, לבקר במקום לפחות ווירטואלית, נצטרך לספר על המקום המיוחד הזה שהתקדש על ידי המוסלמים.

תחילה ננסה לענות על השאלה איך הפך האתר הזה לקדוש ?

ירושלים אינה מוזכרת בקוראן –הספר הקדוש לכל אחד מלמעלה ממיליארד מוסלמים בעולם – אבל היא התקדשה בשל משפט אחד בסורה 17 בקוראן שבה נכתב :

"ישתבח שמו של זה אשר הסיע את עבדו בלילה מן המסגד המקודש אל המקדש הקיצון שאת סביבותיו ברכנו" .

על פי פירוש מאוחר שניתן לפסוק היה כאן, ממש מעל לחומות הר הבית, ביקור פלאי של הנביא מוחמד בירושלים ואליו הוא הגיע רכוב על סוסתו ( יש וויכוחים עד עצם היום הזה האם היה זה סוס או גמל פילאי ) ממרכז העיר מכה בערב הסעודית של היום אל הקצה, ירושלים. תירגום המילה קצה לערבית : אל אקצא.

(אל בוראק במינאטורה הודית מהמאה ה 17 )

פרופסור דן בהט כותב ב"אטלס כרטא הגדול של ירושלים" כך :

נראה שאת הקשר לירושלים ניסו ליצור דווקא המומרים היהודים והוא בא לידי ביטוי במספר רב של מקורות במסורת המוסלמית היונקים מן היהדות (איסראיליאת).

המוסלמים, שכבשו את ירושלים, זמן קצר לאחר מותו של מוחמד, הפכו את האתר הקדוש ליהודים לאתר קדוש של האיסלם והציבו על אבן השתייה, שעליה הושתת העולם, ועליה עמד מקדש שלמה, את כיפת הסלע. ובחלק הקיצון של ההר הקימו את מסגד אל אקצא שהינו המקום השלישי בחשיבות לכל מוסלמי בעולם.

הר הבית (אל חרם א שריף, בערבית), שעליו עמד, על פי המסורת היהודית, בית המקדש השני, הוא משטח ורצפה מסביב. מפלס המשטח (מצטבה, בערבית ) הוא בן 23 דונם ובמרכזו כיפת הסלע. זה המקום שהוגבה, כמו כל ההר כולו, על ידי הורדוס המלך במאה הראשונה לפני הספירה. וכשאתם מגיעים אל ההר ונעמדים ליד כיפת הסלע שוו בנפשכם שאתם עומדים על משטח רחב ידיים שהוקם על ידי אדומי, הורדוס, שהקים עליו את בית המקדש היפה ביותר בימיו.

על ההר חלו שינויים במהלך השנים שלאחר מכן.

האיש שהקים את כיפת הסלע ואת מסגד אל אקצה הינו החליפא עבד אל מלכ.  

פרופסור קלוד כהאן, מגדולי חוקרי האיסלם במאה העשרים, מציין בספרו על האיסלם, כי "על מנת להדגיש את קדושתה של ירושלים ולמשוך אליה עולי רגל של עולי האיסלם הוא הקים את המסגדים על הר הבית, בעת שהמורד בו אבן אל זובייר השתלט על מכה ומנע את העלייה לרגל אל העיר"

כדי להגיע להר הבית כבן דת אחרת ממוסלמית עלינו להתעניין בשעות הכניסה להר הבית והמגבלות שחלות על מי שעולה להר משער אחד בלבד , שער המוגרבים, סמוך לכותל המערבי.

(כיפת הסלע כפי שהיא הצטיירה לעיני עולי הרגל היהודיים, בסוף המאה התשע עשרה, משער הכותנה בעיר העתיקה של ירושלים. צייר : גוסטב באוארפיינד )

מה אנחנו רואים על הר הבית ?

מבנים על הר הבית

ברחבי הר הבית ( החרם ) בנויים כמאה מבנים אשר נבנו מאז המאה השביעית לספירה, ושראוי לציינם, כדי שכל מבקר בטיול שלנו יוכל לטייל , בימים רגועים, על ההר.

הנה כמה מן השמות של אותם מבנים.

כיפה – קובה בערבית , מבנה תפילה קטן שעטור בכיפה ומדרום לו מיחראב שפונה לעבר העיר מכה;

מיקשת – ( בערבית : מאואזין ) רצף בן שלוש או חמש קשתות על עמודים בראשם של 8 טורי מדרגות (קנאטיר ) – מהרציף אל המשטח.

מדרשה ( מדרסה ) ללימודי האיסלאם.

(מדרסה סמוך למסגד אל אקצה, צילם נתן רועי)

מיחראב – שקע בציר הדרומי לציון כיוון הפניית המתפלל למכה.

סטיו (ריוואק ) – אכסדרה צמודה לחומה הצפונית והמערבית ונישאת על אומנות העטורות קשתות

צריח – מנארה או מאזנה – מגדל מעליו קורא המואזין למוסלמים לתפילה

רהט (סביל ) – מתקן לשתייה ורחצה שבאמצעיתו מיטהרים לפני הכניסה למסגד לשם תפילה[1]

(סביל משוחזר ביפו, צילם נתן רועי )

בהר הבית יש 6 רהטים .

כעת כשאנו מכירים את המושגים המרכזיים שצריכים לטיול זה אפתח באזהרה :

טיול בהר הבית הוא טיול תלוי מזג אוויר פיסי וגאו-פוליטי. כאשר האווירה לוהטת עדיף שלא לטייל בהר הבית. בימים שאפשר לטייל יש להישמע להוראות של השוטרים שעומדים בכניסה להר הבית. הם אלה שאמונים על הבטחון בהר הבית.

וכעת אנו עוברים אל הר הבית שאליו אנו נכנסים דרך כניסה אחת – שער המוגרבים. מוסלמים יכולים להיכנס משערים נוספים מסביב להר.

כיפת הסלע

(כיפת הזהב, כיפת הסלע צילם נתן רועי )

אבן השתייה ( א צחרא , הסלע )

כשאתם עומדים בהר הבית לפניכם המבנה היפה ביותר על ההר : כיפת הסלע. היא לפניכם בכל הדרה (כיפת זהב) ועטורה בקרמיקה יפיפיה פרי עבודתו של האמן הארמני הגאון, דוד אוהנסיאן.

מהי אבן השתייה? כאן הוקטרה הקטורת בידי הכהן הגדול ( בימי בית שני ) וכאן היה מקום הדביר ולוחות הברית ( בימי בית ראשון ). על פי המסורת על האבן הזאת שעליה הושתת העולם, התקיימה עקידת יצחק על פי היהדות ועקידת ישמעאל על פי האיסלם.

מעל לסלע הוקמה כיפת הסלע.

מתחת לסלע יש מערה ובור הרוחות ( הרוחות  , ביר א רוח בערבית ) ותעלה חצובה עד מורדות הקידרון, לשם הגיעו הדם והקרביים של הקרבנות שהוקרבו, בימי הבית השני.

כשהייתי ילד קטן, אולי בן עשר שנים, וזה היה לפני לפחות יובל שנים ויותר, הייתי במקום בפעם הראשונה והתרשמתי מאד מן העומק שאליו ניתן להגיע בעת שיורדים מאבן השתייה.

היום, אי אפשר להגיע בקלות כמו שאפשר היה-כיהודי-להגיע אחרי מלחמת ששת הימים. ואני הגעתי לשם כחודש, אולי יותר ואולי פחות, עם בעלה של הדודה הלה, אחות סבי-אברהם, שהתגוררה בירושלים מאז שנות השלושים של המאה הקודמת. מארק, זה היה שמו, הכיר את העיר העתיקה והוא צרף אותי לטיול הראשון שלי בירושלים עם המדריך האולטימטיבי של אותם ימים, דוד בנבנישתי, שהיה מדריך מפורסם וחשוב עוד בימי המנדט, ביחד עם הפרופסור זאב וילנאי ואברהם ברוואר.

אורוות שלמה( איסטביל סולימאן)

תוכלו לצפות באורוות שלמה, כשתהיו על ההר, בכיוון דרום מזרח.

האורוות נבנו על ידי הורדוס תוך ניצול חלק מחלל המילוא דמוי האות ר' (100*55 ) , תחת ריצוף הר הבית.

עם הגעת הצלבנים אל ההר הם הקימו כאן אורוות לסוסי האבירים הצלבנים הטמפלרים                  ( ההיכלאים).

מאחר ולא תגיעו לכאן, כי הכל סגור, אזי שתדעו כי באורוות יש 48 אומנות מרובעות הערוכות ב 15 טורים.  ברוך ספיר, שכתב מאמר מפורט על הר הבית, מציין כי נשתמרו בהן אבוסים שחצובים בסלע וכן חורי מירתם ( שקשרו את הסוסים ).הפינה הדרומית מערבית בנויה אבני גזית שנשתמרו מתקופת הורדוס, כמוהן אפשר לראות בכמה מן השורות של הכותל המערבי (בחזית) אבל בעיקר מתחת לפני האדמה במנהרות הכותל. האבנים הללו נזכרו , למשל, בברית החדשה במילים : מה יפו האבנים והבנינים האלה (מרקוס י"ג פסוק א ).

אל אקצה, מסגד

המסגד עומד בצידו הדרום מזרחי של ההר.

הוא הוקם על ידי עומר בשנת 637 כמבנה עשוי עץ (ארעי). אל ואליד בנה בשנת 705 בניין קבע ראשון שנהרס ברעש אדמה בשנת 747 ושוב בשנת 1033. הבנין קרס לאחר שהוצב על תת מבנה של עמודים ללא חיזוקי רוחב שמסוגלים לעמוד כנגד כוחות הרס אופקיים שנגרמים על ידי משקל הכיפה המרכזית. מי שעומד בסמוך לאל אקצה חייב לדעת שהוא עומד על בסיס רעוע למדי – אומנות מתקופת הבית השני – והוא חשוף לרעידות האדמה של השבר הסורי אפריקני.

לאחר הכיבוש הצלבני, בשנת 1099 , הפך המבנה למבנה של מסדר האבירים ושמו הוסב ל"טמפלום סלומונום" (היכל שלמה) . מכאן שמו של המסדר שהיה כאן מסדר הטמפלרים (היכלאים) .

עם כיבוש הארץ על ידי צאלח א דין אל איובי הבניין עבר שיפוץ. השינויים והשיפוצים המשיכו בימי השליטים הממלוכיים עד 1517.

סולטן סולימן העותמני המשיך לפאר את המסגד וכך זה המשיך עד ימי עבד אל חמיד השני . עד סיום השלטון העותמני המסגד הזה הוזנח מאד ולאחר הכיבוש הבריטי הועבר הטיפול לידי הווקף המוסלמי (הקדש ) . לאחר מלחמת ששת הימים קיבל הואקף את מפתחות הר הבית בהחלטת משה דיין ומאז אין עולה ואין יורד בהר בלי אישור הוואקף. יתרה מזאת, ממלכת ירדן מהווה מפקח על הר הבית. כל אירוע, כל יום קדוש, מתואם עימם.

 

ב 1936 זיעזעה רעידת אדמה את ההר ומסגד אל אקצה נבנה מחדש כמעט בתרומת פארוק מלך מצריים. מלאכת השיפוץ נמשכה לאחר 1948 על ידי השלטון ההאשמי. השיפוצים הללו מתקיימים כל העת לרבות חפירה מתחת לפני האדמה.

מה שהיה מתחת לפני האדמה הושלך בדרך כלל כזבל עד שרשות העתיקות הקימה, ביוזמת פרופסור גבי ברקאי, מפעל סינון הפסולת מהר הבית, שהוביל לגילויים רבים מאד שכללו בין היתר שיחזור פסיפסים מקוריים מבית המקדש, איתור רצפות שיובאו מרומי, מטבעות וחפצים שיצרו תמונה של העושר שהיה על הר בתקופת המקדשים.

אל אקצה, קדום

אולם הרודיאני מקומר מתחת לאל אקצה.  יש לו 7 אומנות מרובעות. מדרגות בחזית המסגד עד "השער הכפול" ששימש אחת הכניסות להר הבית בימי הבית השני. באתר יש כתובת של עולה רגל יהודי מסיציליה שכתב "יונה ושבתיה אשתו מן סקליה – חזקו בחיים". הכתובת נתגלתה על הקיר ב 1863.

הכוס  (אל כאס )

מזרקה דמויית גביע מאבן אחת (מונוליתית) בקוטר 2 מטר צפונית לכניסה לאל אקצה. היא הותקנה על ידי האמיר הממלוכי תנכיז א נאצרי ב 1320. היא ניזונה בעבר ממערכת המים ההרודיאנית שהגיעה להר מעיינות עין ערוב ליד גוש עציון. היא נועדה לרחיצת רגליים ושתייה, כמצוות האיסלם. הכסאות והברזים מודרניים.

(הכוס, צילם נתן רועי )

חמישים חללים לא מוכרים

בהר הבית, עד כמה שזה נשמע מסתורי, יש סודות רבים. כל הניסיונות לפענחם נדונו לכישלון כי אין לאיש דריסת רגל בהר הבית. הנושא נפיץ מבחינה פוליטית.

פרופסור גבריאל ברקאי, שנחשב לאחד מן הידענים על המתחולל מתחת להר הבית, מציין כי "ההר מנוקב כגבינה שוויצרית וידוע שיש מתחת לאדמה כחמישים חללים שיש עליהם ידע אקדמי" (בראיון שנתן לתכנית "ללכת אל הפרופסורים" שעושה בכישרון ודבקות רבה אלכס צייטלין ).

בשנת 2010 פרסמו שני חוקרים, גיבסון ודוידסון, ספר על החללים שמחת לאדמת הר הבית. החללים הללו הם בחלקם בורות מים ובחלקם מעברים תת קרקעיים. חלק מן החללים הם מקוואות מים.

החללים נחקרו, בימי מוחמד עלי ( הכיבוש המצרי של המחצית הראשונה של המאה התשע עשרה), על ידי החוקרים צ'רלס וורן, קלרמון גנו, דה סוסי ועוד. שני החוקרים של ימינו, דוידסון וגיבסון, הגיעו לכתבי סיכום החקירות של כל חוקרי המאה התשע עשרה שקיבלו אישור להיכנס לחלק התחתון של הר הבית. הסיכומים הללו הובאו במלואם על ידי החוקרים.

חלק מן החללים הללו יכולים להיות מימי הבית הראשון וחלק מימי הבית השני.

כיפות

על ההר כיפות רבות שמנציחות את מי שנושא את שמם או שם המצווה.

כיפת הדקדוק, כיפת יוסף או כיפת מרים, כיפת יוסף אגא, כיפת משה, כיפת הנביא, כיפת סולימן פחה (כיפת האוהבים), כיפת הרוחות, כיפת שלמה, כיפת השלשלת.

כיפת הסלע

מבנה מתומן שמכסה על אבן השתייה. הכיפה נבנתה על ידי החליף האומאי החמישי, עבד אל מלכ.

כיפת הסלע , קרמיקה 

צילם נתן רועי

כיפת העליה

המסורת מזהה את הכיפה, הסמוכה לכיפת הסלע.

(כיפה . צילם נתן רועי )

מדרסת אל ארועניה

נבנתה ב 1357 על ידי האמיר ארעון אל כאמלי., משנה לסולטן הממלוכי בסוריה . נבנתה מדרום לשער הברזל ובתוכה קבר חוסין שריף חיג'אז , אבי זקנו של מלך ירדן שמת בעמאן ונקבר כאן.

כס (כורסי) מוחמד,

כס שלמה

מבנה סגור הצמוד לחומה המזרחית כ- 35 מ' צפונית לשער הרחמים. המבנה הזה יונק את המיתולוגיה שלו משני מסורות מקראיות : תפילה של שלמה המלך (מלכים א' ה) בסיום הבניה, החלטה להתחיל לבנות מקדש על סלע הר מוריה  (דברי הימים ב' ג' א ) . מידע על האתר אנו שומעים כבר מהמאה העשירית.

מיחרב - אתר תפילה מכוון לכיוון דרום (מכה)

מדרשת אל ג'אולייה

(מבט על כיפת הסלע ממדרשת אל ג'אוליה , צילם נתן רועי )

המדרשה היא על שמו של סנג'ר אל ג'אולי , משגיח שני "החרמים" (מערת המכפלה והר הבית) שבנה את המדרשה ושיפץ את כיפת הסלע, שנשקפת מהמדרשה, ב 1319 . כעת, פועל במקום בית הספר אל עומריה השוכן באתר של מצודת אנטוניה שהייתה כאן בסוף ימי בית השני. לפי המסורת הנוצרית כאן נדון ישוע לצליבה בשנת 33 לספירה על ידי הנציב הרומי פונטיוס פילטוס ( 36-26 ) . זו התחנה הראשונה מבין 14 התחנות של הויה דלרוזה (דרך היסורים על פי האמונה הנוצרית ).

לאורכו ולרחבו של הר הבית יש מדרשות וגם מחרב-ים ( אתרי תפילה לכיוון מכה ) שנושאים את השמות של דוד, זכריה ועוד.

מסגד המערביים

אולם בפינה הדרום מערבית של הר הבית שנבנה בתקופה האומאית וכנראה היה חלק מהמסגד של עומר (644-634 ) , שופץ על ידי הסולטן העותמני ב 1871 , קרוי המסגד של המרוקאיים (מערביים) ומשמש היום מוזיאון לאמנות האיסלם שעיקרו בית גניזה לאלמנטים האיסלם כמו כותרות, כתובות וקישוטים שנמצאו על הר הבית והוחלפו עקב בלייה בפריטים חדשים.

 

(פריטי אמנות על הר הבית, צילם נתן רועי )

מסגדו של עומר

הוא נמצא באגף הדרום מזרחי של אל אקצא והוא שריד של מסגד עומר אבן חטב (644-634 ) באתר. יש בו מחרב תקין עם עמודים שזורים שמוצבים על כותרות צלבניות הפוכות בשימוש משנה.

מינרת

מקום , צריחון, שבו עומד המואזין שקורא לתפילה.

יש ברחבי הר הבית לפחות 4 מינרתים  (צריח ישראל או צריח שער השבטים, צריח אל עואנמה, צריח אל פאחריה, צריח שער השלשלת )

(מינרת על הר הבית, צילם נתן רועי )

 

 

 

 

מקשתים (ארקדות )

(מקשתים בהר הבית. מתחתיהם, בני מחזורי בקורס מורי דרך "כרמל" )

הערבים קוראים לקשתות/מקשתים בשם : קנאטיר -קשתות או מאואזין -מאזניים.

שמם מאואזין, מציין ברוך ספיר , נובע מהמסורת המוסלמית הקדומה שלדבריה בבוא יום הדין יתלה בראש כל קשת זוג מאזניים עליהם ישקלו מעשיה הטובים והרעים של כל נשמה.  מכאן, אתם בוודאי מבינים, את הסיבה שניתן למלון בהר הזיתים "מלון שבע הקשתות". בהר הבית יש ארבעה מקשתים בכל אחד מכיווני המצפן.

המקשת הדרומי של הר הבית הוא עם שעון שמש.

המשטח הראשי (מצטבה, דכה )

הוא משתרע בלב הר הבית ובמרכזו כיפת הסלע. מפלסו מגיע לגובה 744 + מ' והוא מוגבה 4 מ' מעל הרציף ושממנו עולים למשטח ב 8 גרמי מדרגות ובראשם המקשתים ושטחו מאה וארבעים מטרים לאורך ומאה ושישים מטר רוחבו . 23 דונאם.

ד"ש מעולי הרגל היהודיים

בסטו הצפוני , 177 מטרים מערבית מקצהו המזרחי של הר הבית, ישנו "השער האפל" (באב אל עאטם) בגלל המבוא המקומר שמוביל אליו.

שער תפארת הנביאים (באב שרף אל אנבי) הוא שער שהתפארת משתלטת עליו בשל העובדה שכאן ביקר החליף עומר, כובש ירושלים, בשנת 638, והגיע אל בית המקדש ( בית אל מקדס) כדי להתפלל בפעם הראשונה. אחת האגדות מספרת כי יהודי הביא אותו לכאן.

שער פיצל לכבוד פיצל מלך עיראק ( 1921-1933 ) שביקר בירושלים בשנת 1931 ומכאן נכנס להר הבית הוא שער שבו נוכל למצוא דרישת שלום מעולי הרגל היהודיים.

פייצל, דודו של המלך חוסיין, נקבר במדרשת אל ארעוניה בהר הבית. ממערב לקימרון הכניסה של השער האפל מתנוסס הסמל ההראלדי של ייל מלך שהיה ג'וקאנדאר – הממונה מטעם הסולטנים הממלוכים על משחקי פולו ( עם רכיבה על סוסים כפי שהמציאו הפרסים ). סמוכה מצפון לשער האפל מדרשת אסעדיה שכוללת חדר בקומה השנייה עם חלון שבו תצפית על ההר.

ברוך ספיר מספר כי ב 1928 נתגלתה על ידי פרופסור מאיר כתובת עברית , מידי עולי רגל בביזנטיון מהמאה השישית לספירה. הם נהגו להגיע לחזות בהר הבית שהכניסה אליו היתה אסורה עליהם להתפלל ליד החלון תוך תשלום הגון לשוכני הבית הערביים עבור רשות לעשות כן.

מה כתוב בכתובת ?

יי אלוהי צבאות תבני (יבנה) הבית הזה בחיה (בחיי) יעקב בן יוסף ותיוטטלקטוס וסיסיניה ואנסטסטיה אמן ואמן סלה.

שער הברזל

השער הזה , על פי הברית החדשה, היה קיים בימי בית שני. במעשי השליחים (י"ב , י' ) נכתב :

ויבואו (פטרוס והמלאך ששיחררוהו ממאסר ) ויבואו עד שער הברזל אשר יצאו בו העירה . השער הזה היה שער כניסה ראשי להר הבית . מדרום לו צמודות אליו המידרשות אל ארעוניה וכן מדרשת אל חתוניה.

שער הזהב

שער הרחמים , כפי שאנו קוראים לו, והשער התאום מצפון "שער התשובה" הם שערים סתומים בחומה המזרחית. בימי בית שני כאן היה "שער שושן" עליו מתואר ארמון המלך בשושן הבירה ( אסתר א' ו' ).

לפי המסורת הנוצרית ישו נכנס העירה דרך שער הזהב ביום א' של הדקלים שלפני הפסחא . "ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו ויריעו" ( יוחנן י"ב י"ג ).

שער הכותנה

(שער הכותנה, צילם נתן רועי)

(שוק הכותנה שבסופו שער הכותנה . צילם נתן רועי )

שער מפואר בשם שער מוחמד, אשר שמו מתנוסס במרומי השער מתחת לקימרון המפרש וקונכית הנטיפים .זהו שער שנבנה בתקופה הממלוכית בירושלים על ידי האמיר תנכיז בשנת 1336. הסולטן באותה העת היה הסולטן קלאוון.

הוא זכה לכינוי שער הכותנה או שער מוכרי הכותנה בשל העובדה שהשאר היה המבוא לשוק של דברי כותנה.

שער המרחץ

באב א סהרה נמצא בסטיו המערבי , מול כיפת הסלע, 240 מטר צפונית לפינתו הדרום מערבית.  השם ניתן לו בשל הקרבה למרחצאות הקרובים "מרחץ הרפואה" (חמאם א שפע), ו"בית הטהרה" (בית אל מטהארה).

שער המשגיח

באב א נאזאר על שם המשגיח על שני החרמים – חרם א שריף (הר הבית) וחרם איברהימי (מערת המכפלה) . לשכתו שכנה סמוך לשער זה.

שער הסליחה

באב א חטה בסטיו הצפוני כ 130 מ' מערבה מקצהו המזרחי. הוא נקרא גם שער החטא על שם חטאם של בני ישראל בהיכנסם לארץ ישראל.

שער השלשלת

באב א סלסילה ובאב א סאלאם 175 מ' צפונית לפינה הדרומית מערבית של הסטיו המערבי. שער כפול שמהווה שיחזור חלקי של קודמו מימי בית שני, ממנו השתמרו באתר רק לוחות אבן הריצוף המקורי.

*חשוב לומר רק מוסלמים יכולים להכנס בשערים אלה ואילו יהודים ובני דתות אחרות יכולים להכנס אך ורק דרך שער המוגרבים בשעות שנקבעות מראש וכדאי לברר אותן באתר של משטרת ישראל.

על הרמדאן (רמצאן)

הוא חל בחודש התשיעי של השנה המוסלמית. בו מקיימים המוסלמים את אחד מחמשת עמודי האסלם, מצוות הצום, במהלך היום (החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לקראת הערב).

לסיום

ההסכת שלנו היום הוא המלצה לטיול בהר הבית לאחר כמעט חמישים שנה שאני עולה ומבקר בהר הבית בתקופות שזה מתאפשר. כל פעם אני לומד פרט חדש על ההר.

העלייה להר הבית עוברת דרך שער המוגרבים ואנו עברנו מאתר לאתר על פי אותיות האלף בית. לכן, אבן השתייה הייתה ראשונה ושער השלשלת ושער השלום היו אחרונים.

התבססתי בהסכת זה על מקצוענים ואקדמאיים שביקרו על הר הבית, במהלך השנים, וציינתי כל אחד ואחד מאלה שאני משתמש בממצאיהם או בביאורם.

מקווה שנהניתם.

כעת תוכלו להזמין סיור בעברית או באנגלית באמצעות האתר שלי

WWW.NATANROI.CO.IL

או במייל

NATHANROIE@GMAIL.COM

או בטלפון

0523542985

 

 

---

[1] ברוך ספיר , הר הבית בתוך נופים ואתרים משרד הבטחון התשל"ו