ליאונרדו דה וינצ'י מתלבט ; ארוחת הפסחא של ישוע בירושלים

 


חג הפסחא קרוב לחג הפסח היהודי.אין זה מקרה#

החג הזה  מעורר, בקרב נוצרים, שמחה מהולה בעצב :  הוא מת על הצלב וקם לתחייה. לכן, מקדימים לחג הפסחא 40 ימי צום לקראת הסעודה האחרונה, צליבתו לאחריה, שובו מן המתים, ופנטקוסט - ירידת רוח הקודש, חמישים יום לאחר מכן. 

מי שמכיר את הסיפור מגלה שהסעודה האחרונה הטרידה גם את ליאונרדו דה וינצ'י שצייר את הסעודה האחרונה של ישוע טרם צליבתו.

כל האירוע מתחיל בסעודה שקיים ישוע היהודי עם תלמידיו, שליחיו, בהר ציון שבירושלים. ישוע, כפי שמציג הציור של ליאונרדו דה וינצי שמוצג בכנסיית סנטה מריה דה לה גרציה במילנו, ישב במרכז השולחן וקיים סעודה. הסעודה הזאת הייתה סעודה אחרונה, עם לחם ויין, והוא מבקש מן השליחים לזכור שהלחם הוא גופו והיין הוא דמו. ותהייה זו הסעודה האחרונה שלו שאותה עליהם לזכור ולהזכירה.

ויהי כאשׁר הגיעה השׁעה ויסב הוּא וּשׁנים עשׂר השׁליחים אִתוֹ. ויֹאמֶר אליהם: 'נכסֹף נכספתי לאכֹל אִתכם את הַפסַח הַזה לִפְנֵי עֻנּוֹתִי. כי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֹכַל אוֹתוֹ עוֹד עַד כי יִתְקַים במַלְכוּת הָאֱלֹהִים'. וַיִּקַּח אֶת הַכּוֹס וַיְבָרֵךְ וַיֹּאמֶר: 'קְחוּ אֹתָהּ וַחֲלֹקוּ, כִּי אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שָׁתֹה לֹא אֶשְׁתֶּה מֵעַתָּה מִפְּרִי הַגָּפֶן עַד כִּי תָבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים'. וַיִּקַּח אֶת הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר: 'זֶה גוּפִי הַנִּתָּן בַּעַדְכֶם, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי'. וְכֵן גַּם אֶת הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה לֵאמֹר: 'זוֹ הַכּוֹס הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם. אַךְ הִנֵּה יַד הַמּוסֵר אוֹתִי אִתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן. כִּי הֵן בֶּן הָאָדָם הֹלֵךְ כַּאֲשֶׁר נֶחֱרָץ עָלָיו אֲבָל אוֹי לָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר עַל יָדוֹ יִמָּסַר

(לוקס, פרק כ"ב)

ליאונרדו דה וינצי, הסעודה האחרונה, כנסיית סנט מריה דה לה גרציה, מילנו


הסיפור הזה, בברית החדשה, ראה אור עוד במאה הראשונה לספירה, והוא הפך לאירוע מכונן בדת הנוצרית שנוצל לעיתים להסתה כנגד היהודים שהואשמו בהסגרתו לידי הרומאים, אירוע שהוביל לצליבתו.

השופט חיים כהן מחבר המחקר "משפטו ומותו של ישו הנוצרי" (הוצאת "דביר") מוכיח על פי מגוון מקורות אמינים ככל האפשר כי לבית דין יהודי לא הייתה כל סמכות להעמיד לדין או לקבוע גורלו של אדם בתקופה שבה הרומאים דנו וצלבו את ישוע.

בעת שהנוצרים חגגו את חג הפסחא פשטו בעולם הנוצרי, בכמה וכמה הזדמנויות, הן "עלילות דם" והן פרעות בעקבות הסתה.

ללא כל קשר לכך יש לכבד את החג שאותו חוגגים למעלה ממיליארד נוצרים ברחבי העולם בתאריכים שונים מעט ואינם מסיתים אלא חווים את החוויה של חג הפסחא ומסורותיו. 

האם הסעודה שהוא קיים הייתה סעודת פסח ?

3 מתוך 4 הבשורות הקנוניות של הברית החדשה ( מתיו, מארקוס,לוקאס) מסכימים שהסעודה האחרונה נערכה אחרי חג הפסח היהודי. לא רק זאת, אחד מהמחקרים החשובים שנערכו סביב סעודה זו ונסיבותיה וראו אור בספרו של החוקר יואכים ירמיה "דבריו האאוכריסטיים של ישוע" מציגים לפחות 14 שינויים בין סעודת הפסח לסעודת הפסחא של ישוע.

הסעודה האחרונה הונצחה, לאורך השנים, במאות יצירות אמנות והידועה מכולם: ציור קיר של ליאונרדו דה וינצ'י שהפך לאייקון. הציור צוייר על קיר בכנסיית סנטה מריה דה לה גרציה במילנו, כנסייה של המסדר הדומיניקני.

כך הפכה הסעודה האחרונה לאייקון נוצרי מכונן.

בן התקופה של ליאונרדו דה וינצי, ג'ורג'ו ואסרי, שחיבר את הספר "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" (מוסד ביאליק) מספר, כי לודוביקו ספורצה שהוכתר בשנת 1494 לדוכס מילנו, הלך שבי אחרי כישרונותיו הרבים של דה וינצ'י, והזמין ממנו תמונת מזבח של הולדת ישוע וזו נשלחה מאת הדוכס אל הקיסר.

"כן הוסיף ועשה ליאונרדו במילנו בשביל הנזירים הדומיניקאנים של כנסיית סנטה מאריה דלה גרציה את הסעודה האחרונה. והיא יפה ביותר ומפליאה. לראשי השליחים שיווה הוד מלכות ויופי אך לא השלים את ראשו של הנוצרי, מפני שחשב כי לא יוכל לתת לו אותה אלוהות שמיימית הנתבעת לדמותו. אפילו במצבה זה חשבו בני מילנו את היצירה לגמורה כיבודה והעריצוה תמיד, וכמוהם גם הנוכרים"

"ליאונרדו תאר לעצמו את ואף הצליח להביע, את החשש שנכנס בלב השליחים ואת רצונם לדעת מי בגד באדונם. משום כך רואים בפני כולם את האהבה, האימה והבוז, ועוד יותר את הכאב על שאינם יכולים לרדת לעומק נפשו של הנוצרי; זהו דבר המעורר פליאה, לא פחות מתיאור העקשנות, האיבה, והבוגדנות של יהודה. ואפילו הפרט הזעיר ביותר שביצירה מוכיח שקידה לא תאמן : גם במפה חיקה את מעשה הטוויה כך שהבד גופו לא היה מיטיב להראות את האמת"
(ע"מ 61 )

מעניין עד כמה האירוע הזה הטריד את מנוחת ליאונרדו דה וינצ'י בעוד ה"בוס" שלו, אחד מראשי המנזר הדומיניקאני, האיץ בו לסיים את הציור.

ואזארי, שהכיר את ליאונרדו דה וינצ'י, מציין שהאמן היה אחוז בשרעפים, מוטרד, מהרהר או בשפתו : "ליאונרדו נוהג לעיתים להשתהות כמחצית היום כשהוא שקוע בהרהורים"

(שם, ע"מ 63)

דה וינצ'י אמר לאיש כי הוא מתלבט איך לצייר את הראש של הנוצרי, את הראש של יהודה. "הלה (דה וינצ'י) השלים היטב את ראשו של הבוגד עד כי נראה דיוקן חי של בגידה וקשיות לב. כאמור, לא הובא לידי גמר ראשו של הנוצרי. אצילותו של ציור זה , בין בעריכתו, בין בהקפדה שאין כדוגמתה על גימורו, עוררה בליבו של מלך צרפת רצון להעבירו לממלכתו. הוא התאווה ליצירה, עד כי ניסה בכל דרך שהיא למצוא אדריכלים שיגנו על הציור במסגרות עץ וברזל כדי שיגיע בשלום, בלא להתחשב בהוצאות הכרוכות בכך. אבל מאחר והיצירה נעשתה על הקיר נאלץ הוד רוממותו לוותר על תשוקתו והיצירה נשארה בידי בני מילנו"

(שם ע"מ 64)

היצירה הזאת הפכה להיות "מקדם המכירות" המרכזי בעולם האמונה הנוצרי של "הסעודה האחרונה" שבה אומר ישוע דברים כמו :"גופי הוא הלחם ודמי הוא היין". זה טקס האאוכריסטיה הנוצרי.

מירצ'ה אליאדה ויואן פ. קוליאנו, בעלי "מילון הדתות" (תרגם מצרפתית : יותם ראובני, עבור הוצאת כרמל 1997 ) מבהירים כי החג מציין את תחיית ישוע.

זאת ועוד, בוועידה הנוצרית הגדולה בניקיאה ( 325 לספירה ) הוחלט כי החג יערך כל שנה ביום ראשון הראשון שאחרי הירח המלא שאחרי יום השוויון של האביב. ההבדלים של החישובים ושל לוחות השנה מסבירים את הפער הניכר לפעמים בין תאריכי שני החגים. הכנסיות המזרחיות משתמשות בלוח שנה שונה.

(שם, ע"מ 308 )

 הקתולים חוגגים את הפסחא סמוך לחג הפסח היהודי ואילו הכנסיות המזרחיות מאוחר יותר.

מיקום הסעודה האחרונה

ההתלבטות שנוגעת לסעודה האחרונה איננה רק לעניין תאריך החגיגה אלא גם בהקשר למקום שבו התקיימה הסעודה האחרונה.

יש מסורות נוצריות שמצביעות על חדר הסעודה האחרונה בהר ציון בירושלים, בסמוך לציון קבר דוד, כמקום שבו התרחשה הסעודה האחרונה.



(חדר הסעודה האחרונה בהר ציון, סמוך לציון קבר דוד, צילם נתן רועי. הערה : זהו החדר שסגור כל ימות השנה למעט בתקופת הפסחא )

הכניסה אל חדר הסעודה האחרונה הוא תחת פיקוח ממשלתי ואין לקיים בו טקסים דתיים למעט פעם אחת בשנה.  אל אולם הסעודה האחרונה שמצוי בקומה תחתונה יותר מן החדר הסגור הגיעו שלושה אפיפיורים . הראשון שבהם היה פאולוס השישי, עוד בשנות השישים, כשהר ציון היה בידי מדינת ישראל וירושלים המזרחית בידי ממלכת ירדן.



(פאולוס השישי בביקור בחדר הסעודה האחרונה, צילום : לשכת העיתונות הממשלתית)

חשיבותו של חדר הסעודה האחרונה (סנקולום=חדר האוכל) הינה בשל העובדה שכאן, על פי המסורת הנוצרית, נולדה הכנסיה הנוצרית, כאן ישבו 12 השליחים ורוח הקודש ירדה עליהם.



(פאפא מוביל , יוחנן פאולוס השני, מגיע לחדר הסעודה האחרונה בהר ציון , צילום: לשכת העיתונות הממשלתית )

האולם של הסעודה האחרונה הינו, על פי המחקר הארכיאולוגי, חלק ממבנה קדום אבל לא מתקופתו של ישוע.

הוא התקדש על פי המסורת לא רק בגלל שבו התקיימה הסעודה האחרונה אבל גם בגלל שכאן התקיים טקס האאוכריסטיה (אכילת לחם הקודש) שנקבע על ידי ישוע בסעודה זו, כאן הייתה הופעתו של ישוע לאחר שיבתו מן המתים אל השליחים שלו, וירידת הפנטקוסט (רוח הקודש) ביום החמישים לאחר הצליבה שלו.

(אולם הסעודה האחרונה במבט מחדר הסעודה האחרונה. צילם נתן רועי)


מי שמגיע לאולם הסעודה האחרונה מגלה להפתעתו מיחרב (מזבח שפונה לכיוון מכה ) כיון שהחדר עצמו והאולם הפכו למסגד לאחר הכיבוש הערבי.

 


(חדר הסעודה האחרונה, במרכזו מיחרב הפונה לכיוון מכה , צילם נתן רועי )

חדר הסעודה האחרונה בסמוך לקבר דוד הוא הידוע ביותר בהקשר לחג הפסחא. אולם הוא מעלה תהיות רבות אצל החוקרים מאחר שאין בו סממנים נוצריים לאחר שהכנסייה הוחרבה כמה פעמים והמבנה הוא בן 800 שנים וספק אם התקיים בו טקס לפני 2000 שנה. המבנה אינו המבנה המקורי, מודים הנוצרים, אולם המסורת רואה במקום את המקום שבו נולדה הכנסייה.

העיר העתיקה של ירושלים מתכנסת לקראת חגיגות חג הפסחא שמנציחות את תחייתו של ישוע.



(עולות רגל משתטחות על גבי אבן הצליבה של ישוע בכנסיית הקבר הקדוש . צילם נתן רועי )

אפשר לראות קבוצות קטנות של עולי רגל שעושות את המסע לקראת הפסחא , האירוע של הסעודה האחרונה.

בחלקו הצפוני של הר ציון ישנה כנסיה סיריאינית ( אורתודוכסית-סורית) שבה יש מסורת של מאות שנים כי בה התקיימה הסעודה האחרונה של ישוע, בביתה של מרים, אמו של ישוע.

אחד משני כהני הדת של הכנסיה, אבונא בולוס, מבהיר למי שמגיע כי כאן התקיימה הסעודה האחרונה, וכאן נקבע אירוע הפסחא שמיליוני הנוצרים בעולם חוגגים אותו.


(אבונא בולוס, כהן דת סיריאני בכנסית סנט מארק, שבה, על פי האמונה הסורית, התקיימה הסעודה האחרונה . צילם נתן רועי)


המסורות השונות אינן מעיבות על אווירת החג והן מזמנות שמחה בבתי נוצרים באולם.

חג פסחא שמח

להזמנת סיור בעקבות הנצרות בישראל בכלל ובירושלים בפרט

NATANAROI.CO.IL

0523542985

פייסבוק

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

טיול בהר הבית

הבית של נעמה