רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית לאה פילובסקי

אם אציעה שאול, אם אסק שמיים

אם אציע שאול, ואם אסק שמיים מקשיב גם לי דווקא עכשו,לאה פילובסקי,הוצאת קשב לשירה, 2013 נתן רועי "יורד הערב" . כך נפתח ספר שיריה של המשוררת לאה פילובסקי. ספר בסימן ירידת הערב, בסימן השתלטות האפלה, בכמה אתרים, והתעוררות לתוך אנושיות צרופה, רכה, לא פשוטה, אבל גם לא מסובכת. לשירה יש תכונה של הליכה על גחלים. ישיבה על סיכות. ומעוררת. מי שאוהב שירה יודע ששירה שמעירה אותך, טורדת את בורגנותך הזעירה, היא שירה של ממש. כל השאר חינחונים כמו מיטב השיר כזבו. אני אוהב את לאה פילובסקי. אני תמיד מביט בה כמי שנאחזת בטיפות הטל ולא זקוקה ליותר מאלה לחיות נפשה. אם יש משהו שמרגש אותך בקראך אותה זו התחושה שהיא לא אומרת דבריה מהשפה אל החוץ. וכשהיא כותבת: "על צווארה מונחת החרב המושחזת והקרה/של המציאות, אבל לא איכפת  לה.היא אוכלת שוקולד בלגי ומקנחת/בגבינה צפתית שהיא מורחת/ על שתי פרוסות של לחם קל וקוראת/עוד פעם את בודלר כי שוב שכחה שאינה יודעת צרפתית// אתה רואה תמונה שהינה, כביכול, רגועה אבל זו תחושה של אציע שאול/אסק שמיים. ההסבר לכאורה קל. אדם ,מה יש לו בחייו : רגעים שהוא ביוון מצולה, במ...