נתן רועי, מורה דרך

לסלי סטיבן, בשבחי ההליכה, הקדמה מאת וירג'יניה וולף, מאנגלית : ניצה פלד, נהר ספרים 2018 אין לי שבחים לומר על ההליכה. אינספור פעמים חשתי שקצת קשה להיות איתי שעה שלמה או יותר. אפילו אני חשתי כך. אחרי ככלות הכל מדובר בהר געש שחייב להישמע לרגליו בלבד. באתי ל"בשבחי ההליכה" תחת הרושם של ספר בראשית שבו נכתב : וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃ (בראשית כ"ד ס"ג) אני יוצא, שנים רבות, בהפסקות לא מעטות, להליכה היומית או השבועית, וזאת כמפלט מן העומסים, והטרחות והחפירות המיותרות, שרובצים על גווי כבר שנים רבות. ועכשיו, או ערב רכישת הספר, אני יוצא בהוראת רופאי. לדידי, ההליכה היא מפלט, מקום בטוח לטייל במחשבה בלי שום הפרעה, לכאורה. זאת עם סייג במידה ואאמץ את מילותיו של הסופר יעקב שבתאי שכתב באחד ממכתביו שנסיעה לאמסטרדם איננה חופשה קלה כל כך כי הוא הוא נאלץ לנסוע לחופשה עם ראשו. ואני יוצא להליכה עם ראשי ועם חלום שתהייה זו מדיטציה של הקשבה לטבע. לפעמים זה קורה לשברירי שנייה או רגעים ק