נתן רועי, מורה דרך

על צביעות וטרמפ על המת נתן רועי שעה קלה לאחר מותו של אריק איינשטיין נזכרתי בשיר שכתבה המשוררת לאה גולדברג ערב מותה ממחלה קשה. המהדיר טוביה ריבנר הביאו בכתב ידה הרועד של הגברת הגדולה. מחר אני אמות/אתם תראו מחר./את שהיו עיני/את שהיו פני//לעת מחר אתם/ באים על סף ביתי/לחלוק את הכבוד/ולחלק שלל//מחר יהיה הכל/לכם ושכלם/מחר אתם צודקים/בכל אשר תאמרו/ היום אני/ עומדת על הסף/ואעבור גבולי/ואין משיג אותי// כשאריק איינשטיין מת היו לפתע כולם אוהביו. לפתע, נשכח שלא השמיעו את ארבעת תקליטיו המושקעים מאד. לפתע, שכחו את המתקפה שבאה עליו כצונמי לאחר שכתב בדם לב לאחר מלחמת לבנון : המדינה הולכת פייפן. ונזכרתי בימים שבהם "כל המדינה התאבלה" על יצחק רבין שנרצח על ידי איש מחנה הימין, כשראש האופוזיציה בנימין נתניהו הבליג על המתקפות המסריחות והכואבות שבאו על רבין כצונמי. לא שוכח את מודעות רבין במדי נאצי בכיכר ציון הבית"רית בירושלים. אבל יותר מכך אני מקיא מאותם אנשים במפלגת "העבודה" , שראיתי במו עיני, אומרים, בהרמת כוסית שארגן כדורי-מנהל הירקון 110 (בית מפלגת העבודה)