רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2014

ברוניסלב הוברמן OUT; צ'רלס ברונפמן IN

https://www.youtube.com/watch?v=iOR6YSByk70 הכנר ברוניסלב הוברמן זוכה במילון המוסיקה של  "פינגווין" לערך מתומצת  ושטחי מאד אילמלא הוזכרה בו הפעילות החשובה ביותר מבחינה יהודית וישראלית כאחד. זה התרגום : הוברמן ברוניסלב ( 1947-1882 ) , כנר פולני, שזכה להכרה עולמית : הוא ארגן בשנת 1936 את התזמורת הסימפונית של פלשתינה – א"י שהפכה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. ותחת המונח הפילהרמונית הישראלית נכתב כך : תזמורת שפועלת מתל אביב ( נוסדה בשנת 1936 על ידי ברוניסלב הוברמן כהתזמורת הסימפונית של פלשתינה-א"י. מאז שנת 1977 מנהלה האמנותי הוא זובין מהטה. חלפתי על פני אתר האינטרנט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ולא מצאתי שמו מעל לאתר , אף לא "לזכרו" ( כי מי הוא לעומת צ'רלס ברונפמן שעל הבניין  התזמורת הפילהרמונית, היכל התרבות, הוצב שמו). כשהייתי ילד , והייתי מגיע להקשיב לנגינה באולם מהדלת שברחוב הראשי, היו קוראים לאולם אולם היכל התרבות על שם ברוניסלב הוברמן. אזכור לשמו של האמן החשוב הזה, מגדולי הכנרים של המאה העשרים, שנערץ על ידי ברהמס, יואכים, מאהלר ורבים אחרים נית

אריק שרון שוטף ידיים ומצחצח שיניים למעלה

כשאני שומע או קורא בחטף דברים שנאמרים על האיש בכותרת אני צוחק צחוק רם : אם היה מתעורר לרגע היה מקיא על רוב האנשים שהספידוהו. סליחה, הייתה לו גישה אחרת, מנומסת יותר : הוא היה מבקש מנהגו האישי לעצור לרגע בצד , היה יוצא לחלק האחורי של המכונית, שוטף את ידיו בסבון (כמו שעשה אחרי שלחץ ידי אזרחים במערכות פוליטיות ואחרות), ומצחצח שיניים. לעניות דעתי, זה מה שהוא עושה כשהוא יושב עם כמה מחבריו שכבר למעלה.

חנה אהרנדט על המעמד הנורא של פליט

כל יהודי חייב להכיר את העיקרון היהודי :אלוהים יבקש את נרדף. הוא מופיע בספר, שמיוחס לשלמה המלך, ספר קהלת (ג,ט"ו). הביטוי הזה מקפל בתוכו את השאיפה של כל יהודי לראות בהשגחה הפרטית של האל מעשה אלוקי ממש: מי שנרדף , כל אחד, אלוהים מבקש לסייע בידו. חנה אהרנדט, שבמשך שנים לימדו אותנו, כי היא נעדרת אהבת ישראל, וכי היא נעדרת חשיבה אנושית, מתגלה כמי שעוסקת, יותר מבכל נושא שבו עסקה בעבודותיה, ביהדות, במצבם של היהודים. וגם במצבו של הפליט, בכלל, והיהודי בפרט. בשיאה של מלחמת העולם השנייה, כשמיליוני אנשים נותרו ללא אדמה מתחת לרגליהם, פרסמה חנה אהרנדט מאמר בעיתון היהודי "מנורה" שנשא את השם "אנו הפליטים". דבריה נאמרו לפני שנות דור אבל הם תואמים מצבו של כל פליט בתקופה זו . המאמר פורסם בשנת 1943 , עשר שנים לאחר שהיגרה מגרמניה לצרפת, ושש שנים לאחר שנשללה אזרחותה הגרמנית בשל יהדותה. כמה שנים לפני כן, בשנת 1940, היא נעצרה והושמה במחנה המעצר גירס (GURS) שבדרום צרפת והייתה מועמדת לגירוש למחנות ריכוז על האדמה שנכבשה על ידי גרמניה. היא נמלטה מהמחנה עם כמה חברים והגיעה לפריז.  בגל

אשה עם שפמפם

שותף באופן פרטי  -  אתמול בשעה 12:37 ברחובות רחביה אפשר למצוא גם אשה קטנטנה עם שפמפם ומעילון וציץ של עגמומית משתרבב משפתה התחתונה. היא עומדת בסמוך לרמזור ומתבוננת לצדדים. כשיתחלף היא תצטרף לזרם אף שאיננה חלק ממנו. אני מתקשה בדרך כלל לחלוף על פני אדם מבלי להגניב מבט ומבלי לדמיין מה חולף לו בעולמו. מרתק מה היה מתחולל במח שלי אם הייתי יודע מה חושבים האחרים. במרבית המקרים אני יודע. כשאני רואה את האשה הקטנטנה עם השפמפם אני מנסה לדמיין מה היא חושבת, על מה היא חולמת, וכשאני מתבונן בפניה ובשפת גופה הקטנטן , אני יכול להתחייב שאיננה מאושרת ממה שקורה. אין לי מושג ממה בדיוק היא לא מאושרת. זה בעיקר מפריע לי לפגוש אדם לא מאושר. אשה עם שפמפם אף יותר.