נתן רועי, מורה דרך

לסלי סטיבן, בשבחי ההליכה, הקדמה מאת וירג'יניה וולף, מאנגלית : ניצה פלד, נהר ספרים 2018 אין לי שבחים לומר על ההליכה. אינספור פעמים חשתי שקצת קשה להיות איתי שעה שלמה או יותר. אפילו אני חשתי כך. אחרי ככלות הכל מדובר בהר געש שחייב להישמע לרגליו בלבד. באתי ל"בשבחי ההליכה" תחת הרושם של ספר בראשית שבו נכתב : וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃ (בראשית כ"ד ס"ג) אני יוצא, שנים רבות, בהפסקות לא מעטות, להליכה היומית או השבועית, וזאת כמפלט מן העומסים, והטרחות והחפירות המיותרות, שרובצים על גווי כבר שנים רבות. ועכשיו, או ערב רכישת הספר, אני יוצא בהוראת רופאי. לדידי, ההליכה היא מפלט, מקום בטוח לטייל במחשבה בלי שום הפרעה, לכאורה. זאת עם סייג במידה ואאמץ את מילותיו של הסופר יעקב שבתאי שכתב באחד ממכתביו שנסיעה לאמסטרדם איננה חופשה קלה כל כך כי הוא הוא נאלץ לנסוע לחופשה עם ראשו. ואני יוצא להליכה עם ראשי ועם חלום שתהייה זו מדיטציה של הקשבה לטבע. לפעמים זה קורה לשברירי שנייה או רגעים ק

  הנחיתה הראשונה בסט.פטרבורג הייתה, מבחינתי, בשנת 1991. הגם שמאז עמדתי על דעתי לא הפסקתי לקרוא ספרות רוסית, שחלקה נכתבה בסנט.פטרבורג, לנינגרד הסובייטית, או עליה. חשתי שאני גר כאן מאז נולדתי. דמיון של כל קוראי הספרים אובססיבים מי ישורנו.   אבל זה החל בעצם בבית הורי, שם הקריאו לי ספרות רוסית, בשפה הפולנית, או קיימו ערבי "פנס קסם" עם סרטים שבהם נראים ילדים בשלג של בריה"מ. הסרטים ופנס הקסם נשלחו אלינו מפולין. קראתי כמובן את הגדולים בסופרי רוסיה כי חשבתי, ועדיין אני חושב, שהתנ"כ של הספרות כולה מקורו ברוסיה כפי שהתנ"כ הדתי מקורו בארץ ישראל. נחתי בשנת 1991 בפעם הראשונה עם ציפיות. הגעתי בטיסה מאתגרת מטביליסי, כשאני עמוס בציטטות, מחברת של רשימות, וציור רטוב עדיין, שקניתי מצייר גאורגי, בטיבליסי, שהייתה אז במלחמה. מעילי השחור הוכתם ואני נגררתי עם הציור הזה למלון שהוסדר מראש ב"וונציה של הצפון", סט.פטרבורג (לנינגרד). כשנכנסתי לחדר הופתעתי במעט. היה זה חדר ארוך והמיטה הייתה בכוך בקיר שמשמאל לדלת הכניסה. ומשם קצרה הדרך לחדר אורחים זעיר וחלון.