מלון לילה בסט. פטרבורג
הנחיתה הראשונה בסט.פטרבורג הייתה, מבחינתי, בשנת 1991. הגם שמאז
עמדתי על דעתי לא הפסקתי לקרוא ספרות רוסית, שחלקה נכתבה בסנט.פטרבורג, לנינגרד
הסובייטית, או עליה.
חשתי שאני גר כאן מאז נולדתי.
דמיון של כל קוראי הספרים
אובססיבים מי ישורנו.
אבל זה החל בעצם בבית הורי, שם הקריאו לי ספרות רוסית, בשפה הפולנית, או קיימו ערבי "פנס קסם" עם סרטים שבהם נראים ילדים בשלג של בריה"מ. הסרטים ופנס הקסם נשלחו אלינו מפולין. קראתי כמובן את הגדולים בסופרי רוסיה כי חשבתי, ועדיין אני חושב, שהתנ"כ של הספרות כולה מקורו ברוסיה כפי שהתנ"כ הדתי מקורו בארץ ישראל.
נחתי בשנת 1991 בפעם הראשונה עם ציפיות.
הגעתי בטיסה מאתגרת מטביליסי, כשאני עמוס בציטטות, מחברת של רשימות,
וציור רטוב עדיין, שקניתי מצייר גאורגי, בטיבליסי, שהייתה אז במלחמה. מעילי השחור
הוכתם ואני נגררתי עם הציור הזה למלון שהוסדר מראש ב"וונציה של הצפון",
סט.פטרבורג (לנינגרד).
כשנכנסתי לחדר הופתעתי במעט. היה זה חדר ארוך והמיטה הייתה בכוך בקיר
שמשמאל לדלת הכניסה. ומשם קצרה הדרך לחדר אורחים זעיר וחלון. הנחתי את המזוודה, הסרתי את המעיל, הנחתי את
יצירת האמנות שגררתי עימי מטביליסי וניסיתי לחשוב על לרמונטוב שיצא לטיפליס כדי
לזכות במשב אוויר רוחני. והבנתי על מה הוא דיבר ב"גבור זמננו". החדר
הריח מטחב שאכל בקירות המלון.
בשדרה המרכזית, שידעה ימים יפים יותר, ניכרה ההזנחה של התקופה
הקומוניסטית. זו עיר אימפריאלית, כפי שהרוסים אוהבים לכנות ערים שבה המלך חי כמו
קיסר ואריסיו סבלו חרפת רעב, שנדמתה לקשישה שכל שיניה נשרו. התרסקות התקופה
הקומוניסטית ניכרה היטב מסביב.
המלון היה מוזנח בהתאם והתרשמתי לרעה אולי בגלל העובדה שהמלונות
היקרים מאד נשמרו ל"קליקה" הקומוניסטית הבכירה שעדיין ניסתה להיות ממש
"אין".
אצלי במלון, בכל קומה, ישבה, במרוצת הלילה כולו, "בבושקה",
אישה מבוגרת מאד, שרשמה רישומים, סיפקה מגבות נקיות, ובעיקר בדקה מי מצוי באיזה
חדר למקרה שאיש הק.ג.ב יגיע ל"מסדר נוכחות". כן, כן.
אפילו הטלפון במלון, ששמו איכשהו התפוגג מהזיכרון, היה טלפון חוגה
ובחדר השירותים לא היה נייר טואלט. אפילו, התריעו בפני על כך ועל כן עשיתי כל מאמץ
להעמיס סליל אחד לתיק היד. לכל מקרה.
אבל באוויר היה ריח של ויסוצקי וברודסקי.
ברודסקי
אומרים שהיהודים שלטו כאן כי התה היה של ויסוצקי והסוכר של ברודסקי. אמרה
אנטישמית ידועה מאד שנגעה לתקופת המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.
אבל אני חיפשתי את "החדר
וחצי" של יוסיף ברודסקי, המשורר שנולד בפטרבורג בשנת 1940, ונחשב לגדול
משוררי דורו. עבורי הוא הכי קרוב לאלוהים. אבל בשנת 1991 הוא כבר לא היה כאן כי הו
גלה ממולדתו האהובה בשנת 1972 ומעולם לא שב לעירו. הוא עוטר בפרס נובל בשנת 1987
ונפטר בשנת 1996 כשהוא אזרח אמריקני. אני זוכר את הצילום שמופיע בספרו של המחזאי
ארתור מילר, כן-זה שהיה נשוי למרילין מונרו, בביקורו בסנט פטרבורג. אז, נפגש עם
המשורר המבטיח יוסיף ברודסקי שסומן על ידי אנה אחמטובה כממשיך "תור
הכסף" המובהק ביותר והמוכשר מכולם.
"החדר וחצי", אותה דירה משפחתית בת חדר וחצי עם שירותים משותפים
במסדרון, הייתה מפוקחת על ידי השלטון ועל כן לא יכולתי לראותה. אבל סביר להניח
שהייתה קיימת, כי סיפרו לי על קיומה, וחדר בית המלון שבו שהיתי, בשנת 1991, די
המחיש את ה"חדר וחצי". הנדסת אנוש ללא שום חשיבה אנושית.
יצאתי מחדר המלון ששמו נשמט מזיכרוני לביקור בעיר הקשישה שמאות אלפים
מתו בקור וברעב על מנת לבנות את "ונציה של הצפון" עבור פטר הגדול
והנורא. עיר שברודסקי התגעגע אליה מאז גלה ממנה וביקש להיקבר בוונציה, כן ונציה
המקורית, שבה הוא קבור.
הרוסים לא סלחו לברודסקי שבחר להקבר בונציה המקורית ולא בזו של הצפון
שהוא שר לה וכותב עליה עד שגלה ואחרי. אחד מהבימאים הרוסיים אנדרי קרז`נובסקי ביים לקולנוע ביוגרפיה
חצי דמיונית של ברודסקי ששב לסט. פטרבורג, לחדר וחצי שלו, שבו התגורר עם הוריו –
אביו ואמו. והסרט הזה כולל קטעי שירה שברודסקי מקריא על רקע שירי טנגו סובייטים
ישנים.
אבל הוא לא חזר ללנינגרד, סט פטרבורג.
אני כן.
שיבה מאוחרת
חזרתי ללילה אחד למלון מול כנסיה פרבוסלבית בראשית שנות האלפיים. למלון קראו, איך לא, "דוסטוייבסקי".
הרוסים קשורים מאד לספרות, לספרים, לשירה, לתרבות.
וזמן מה לאחר מכן, למלון שניקה את הזיכרונות הקשים מהמלון של שנת
1991.
התאכסנתי במלון ששייך לזמר הבארד (סגנון שירה שבו ההגשה היא אמירה
בפני עצמה) היהודי-רוסי, אלכסנדר רוזנבוים. מלון מיופיף מאד.
לא אשכח את חדר המיטות שאותו חלקתי עם המזוודה שלי .
לא זכרתי את הטיסה ההיא, בשנת 1991, מטביליסי הבוערת במלחמה שבה אחד –
גמסחורדיה- ניסה להשיב את הגאורגים למרכז הבמה. לאומן. לא זכרתי את המעיל השחור
שלי שהוכתם מציור שמן של אמן מטביליסי.
אלכסנדר יקובלביץ רוזנבאום, זמר-יוצר (בארד) ופוליטיקאי רוסי – יהודי
מסנט פטרבורג, בנה מלון מפואר שנראה כמו לקוח מאחד משירי הבארד הראשונים שלו,
שעסקו בעולם הפשע ברוסיה ובאודסה של שנות העשרים במאה הקודמת.
חדר האירוח הגדולים של המלון משמשים כחדרי חתונות שהרי ברוסיה נישאים
במסעדה או בבית מלון עם משפחה וחברים. קליל, כזה, בראנץ' או ארוחת צהריים בחדר
אירוח של בית מלון.
המלון היה קרוב לתחנת הרכבת מוסקובסקיי ומשדרת נייבסקי, היה לו
אינטרנט ומסך טלוויזיה, ובמסדרונות סיפרו שמי שקידם את העיר מאד הוא בן העיר,
ולדימיר פוטין.
אפילו הרהבתי עוז ונסעתי לפטרהוף הוטל ליד ארמון הקיץ של הצארים כדי
לראות מקרוב ארמון צבוע זהב ונוף נפלא מהחלון (הצילום מצורף)
כשעליתי למטוס בדרך הביתה זכרתי את עלי השלכת, את התעלות, ואיכשהו
בתי המלון התפוגגו מהזיכרון.
זכרתי קטעים מיוסיף ברודסקי מאנה אחמטובה, מגוגול, מדוסטוייבסקי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה