עין חניה : אתר מקודש לכנסיה האתיופית

גן לאומי הרי יהודה, עין חניה, אחד מאתרי רשות הטבע והגנים, הוא אתר ששייך לכנסיה הארמנית בירושלים, שסימלה מוטבע על הממצאים באתר, והוא מקודש לכנסיה האתיופית. הנה לכם דוגמא למורכבות של מערכות היחסים בין הדתות בירושלים.

 

האתר הזה הוא שמתוארך לתקופות קדומות החל מהבית הראשון. נראה כי ההתיישבות באיזור ראשיתה בימי בית ראשון ואולי אף קודם לכן. לאחר חורבן בית ראשון חידשו היהודים את ההתיישבות באתר במתכונת של בית אחוזה. בתקופה הרומית נבנתה באתר וילה מפוארת ונימפיאון מהודר. האתר הגיע לשיא תפארתו בתקופה הביזנטית ( המאה ה4 ועד המאה ה7 ).

סמל הכנסיה הארמנית באתר רשות הטבע והגנים

בעת האחרונה הסתיימה ההכשרה של הממצאים שאותרו באתר והוא נפתח למבקרים. מומלץ לבקר בעיקר במהלך השבוע ופחות בסוף השבוע.

וכעת לסיפורו של האתר. 

הכל מתחיל בעצם בסיפורו של אחד מ 12 השליחים של ישו,  פיליפוס הדיאקונוס (העוזר). הוא הפך לקדוש לאחר שנצלב, בשנת 80 לספירה, בעיר היוונית הייראפוליס. 

בספר מעשי השליחים אנו מוצאים סיפור שקושר את פיליפוס לאתר. הוא פגש בדרכו מירושלים לעזה בסריס אתיופי של המלכה האתיופית קנדק. היה זה מפגש שקידש את המקום במסורת הנוצרית.

הנה כך נכתב :

וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וְהִנֵּה אִישׁ כּוּשִׁי סָרִיס וְשַׁלִּיט לְקַנְדַּק מַלְכַּת־כּוּשׁ וּמְמֻנֶּה עַל־כָּל־גְּנָזֶיהָ אֲשֶׁר עָלָה אֶל־יְרוּשָׁלַיִם לְהִשְׁתַּחֲוֹת. וַיְהִי בְשׁוּבוּ וְהוּא יֹשֵׁב עַל־מֶרְכַּבְתּוֹ וְקֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא. וַיֹּאמֶר הָרוּחַ אֶל־פִילִפּוֹס גְּשָׁה וְהִלָּוֵה עַל־הַמֶּרְכָּבָה הַזֹּאת. וַיָּרָץ פִילִפּוֹס אֵלֶיהָ וַיִּשְׁמַע אֹתוֹ קֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר הֲגַם תָּבִין אֶת־אֲשֶׁר אַתָּה קוֹרֵא. וַיֹּאמֶר וְאֵיכָכָה אוּכַל וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוֹרֵנִי וַיְבַקֵּשׁ מֵאֵת פִילִפּוֹס לַעֲלוֹת וְלַשֶׁבֶת אֶצְלוֹ. וְזֶה עִנְיַן הַכָּתוּב אֲשֶׁר קָרָא כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא־יִפְתַּח פִּיו. בָּעֹצֶר מִשְׁפָּטוֹ לֻקָּח וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזְרוּ מֵאֶרֶץ חַיָּיו. וַיַּעַן הַסָּרִיס וַיֹּאמֶר אֶל־פִילִפּוֹס אֶשְׁאֲלָה מִמְּךָ עַל־מִי הַנָּבִיא מְדַבֵּר אֶת־זֹאת עַל־נַפְשׁוֹ אוֹ עַל־אִישׁ אַחֵר. וַיִּפְתַּח פִילִפּוֹס אֶת־פִּיו וַיָּחֶל מִן־הַכָּתוּב הַזֶּה וַיְּבַשֵּׂר אוֹתוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ. 

פיליפוס הקדוש 

מכאן נוטלים האתיופים את הרמזים לעניין התנצרות האומה האתיופית על ידי אחד משליחיו של ישו. הן השליח והן ישו היו יהודים. ומכאן אתם מוצאים את הקשר שבין הנצרות האתיופית לבין היהדות המסורתית. 

בעקבות המפגש הזה, שבו הסריס קיבל את פירושו של השליח – פיליפוס, נעצרו השניים ליד מעין ובו הטביל פיליפוס את הסריס בשמו של ישו.  הכנסיה האתיופית רואה במעמד זה את ההטבלה של האתיופי הראשון לנצרות. 

עין אל חנייה זוהה עם האירוע שסיפרתי לעיל והגן נפתח בשנת 2021 והוא הפך לאתר מקודש לאתיופים הנוצרים. 

האתר הזה מצוי בערוץ נחל רפאים והוא מהווה חלק מגן לאומי הרי יהודה. 

לאורך מאות רבות של שנים שימש האזור עורף חקלאי של ירושלים ויצר נוף תרבות של מדרגות חקלאיות.  מי שמבקש להכיר את החקלאות הקדומה, על בסיס טרסות שנבנו למרגלות התלים, יכול להגיע לכאן כדי לראות שריד היסטורי של הנוף ושל המורשת של חקלאות השלחין שהתקיימה באזור.

מה רואים באתר ? 

בתחום האתר , שהכניסה אליו בתשלום ועל כן הוא מוסדר היטב, שלושה מבנים הסטורים.  

הם נחפרו על ידי רשות העתיקות, בתיאום עם הכנסיה הארמנית שהינה הבעלים של האדמה שעליה עומד האתר. 

בלב האתר נובע מתוך מערה מעיין שכבה עין חניה (עין אל-חניה). בשטח נראים שרידי נימפאון מהתקופה הרומית, שרידי בריכות אגירה, מערכת של תעלות השקיה, ששימשה עד לשנת 1948, וקירות תמך חקלאיים. 

הארכיאולוגית של רשות העתיקות, אירנה זילברבוד, דיווחה באתר של רשות העתיקות על המשך הפעילות של החפירה באתר. 

היא כותבת :

"החפירה נערכה סמוך לפתח המערה . השטח שמצפון ומדרום-מערב לפתח המערה נתחם בשני קירות תמך שנבנו מאבני שדה על סלע האם. סמוך לפתח המערה נראים לוחות אבן שטוחים, שכיסו תעלת מים היוצאת מן המעיין". 

מי הבריכה העליונה התנקזו דרך רשת של תעלות אל קיר שגובהו כ 2.5 מטרים ומרכזו בנוי בחצי קשת. בלב הקיר בנוייה גומחה מפוארת ויתכן שבתקופה הרומית היה מוצב בה פסל. בחזית הנימפיאון קבוע תבליט . מי המעיין זורמים מתחת לגומחה דרך פתח הקיר ועוברים אל הבריכה התחתונה.

למרגלות הנימפיאון נמצאת בריכת מים מהתקופה הביזנטית מהגדולות בבריכות ההשקיה בהרי ירושלים. הבריכה הזאת הייתה לימים גם הבריכה שהשקתה את אדמות השלחין של הכפר וולג'ה שחלקו היה מצוי מעבר לקו הגבול בין ישראל לירדן והמים הוסטו מן הכפר. הבריכה, שעומקה שני מטרים, נבנתה במרכז מתחם גדול מתחת לכנסיה. היום הגובה של המפלס מגיע ל 1.2 מטר ומאפשרים למבקרים לרחוץ בבריכה שמימיה מגיעים ממעיין השכבה שנובע בשל הסלע האטום שמאפשר פריצה ונביעה של המעין. 

המעיין פורץ מתוך נקבות קצרות וחצובות בסלע בארבע נביעות. המים זורמים באמה קצרה. בקרבת הבריכה עוברת האמה על קשת וממנה יורדים המים לתעלה הבנויה בשולי הבריכה. בתקופה הביזנטית ( מאות 7-4 ) זרמו המים מהתעלה אל צינורות עופרת שפיותיהם נפתחו אל דופן הבריכה כמו מזרקות. 

ממערב לבריכה יש שרידי מבנה שהיה מבנה מגורים. אולי הייתה זו וילה רומית (אין יודעים) בצדה המזרחי של הבריכה נראים בסיסי שדרת העמודים. יתכן שהבריכה שימשה לנוי או לרחצה ואולי לטקסים דתיים – פגניים.

בשנת 1932 נערכה באתר זה חפירה על ידי הארכיאולוג הפלשתיני דימיטרי ברמקי ובמהלכה נתגלתה  בזיליקה ובה פסיפס מרשים מהתקופה הביזנטית. הממצאים כוסו בהוראה של השלטונות הבריטים.

האתר הוא אתר מוסדר ויפה וכדאי לבקר בו בימי השבוע ולא בימי שישי ושבת

בתיר 

כתובת של חייל שפיקד בקרב על ביתר

מעל וממערב לכפר וולג'ה עומדת חרבת אל יהוד ( בתיר או ביתר), העיר שמסמנת יותר מכל את הגלות בת אלפיים השנים שנגזרה על יהודי ארץ ישראל לאחר המרד של שמעון בר כוכבא שהרים את נס המרד בביתר וכנראה גם נהרג בה.

מי שרוצה להגיע לאתר ביתר יכול לצפות בו ממצפה ביתר מאחורי מושב אורה שבסמוך לירושלים.

הגישה האחרת אל האתר היא כמעט בלתי אפשרית ואך מעט מאד נחפר שם בימים אלה.

מפת ביתר

על הקרב שהתחולל כאן בתום מרד בר כוכבא ( 135 לספירה ) נכתב בתלמוד הארצישראלי      ( הירושלמי) רק ניבוי  לאחר שהוטלה אשמה על חרבן העיר בשל "בגידה" כביכול של אלעזר המודעי :

שלוש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר.

והיה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר, ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים, אל תשב בדין היום.

רצה אדריינוס לילך לו. אמר לו כותי אחד: אל תלך! שאני אראה מה יש לעשות, ואמסור את העיר בידך.

נכנס (אותו הכותי) דרך ביבה של העיר. נכנס ומצא את ר' אלעזר המודעי עומד ומתפלל. עשה עצמו לוחש באזנו.

ראוהו בני העיר, והביאוהו אצל בן כוזבא.

אמרו לו (לבן כוזבה): "ראינו זקן זה משוחח עם חביבך."

אמר לו (בן כוזבה לכותי): "מה אמרת לו ומה אמר לך (ר' אלעזר המודעי)?"

אמר לו: "אם אני אומר לך יהרגני המלך, ואם לא אומר לך אתה הורגני; טוב לי (ש)יהרגני המלך ולא אתה."

(הוסיף הכותי ו)אמר לו: "אמר לי (ר' אלעזר) שאני מוסר את העיר."

בא (בן כוזבה) אל ר' אלר' אלעזר המודעי, אמר לו: מה אמר לך הכותי הזה?

אמר לו (ר' אלעזר): "לא כלום!"

(אמר לו בן כוזבה:) "מה אמרת לו (לכותי)?"

אמר לו (ר' אלעזר): "לא כלום!"

בעט (בן כוזבה) בו (בר' אלעזר) בעיטה אחת, והרגו.

מיד יצאה בת קול ואמרה: ”הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה“ (זכריה יא יז

הרגת את ר' אלעזר המודעי, זרועם של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבוש תיבוש, ועין ימינו כהה תכהה.

מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזבה.

(ירושלמי, תעניות פ"ד ע"ד)

מעבר לכך אין אנו אוחזים במידע רב על המקום ועל הקרב שסיומו בטבח נורא עליו לומדים ממקורות מאוחרים.

ביתר בתצפית ממצפה ביתר

בשל המיקום הבעייתי – בתוך השטח הפלשתיני – אין עורכים מחקרים ארכיאולוגיים באתר ואנו ניזונים ,כמורי דרך ואוהבי ארץ ישראל – בעיקר מן המידע שנאסף עד הסכמי אוסלו.

מי שזיהה את האתר היה ויקטור גרן.

לאחר מכן, נערכו חפירות לא מעטות ובהן של פרופסור דוד אוסישקין ( 1984 ). הוא זיהה את הבנייה המהירה (הלא אחידה והרשלנית) , אבני קלע וראשי חיצים.  נראה שבמקום הייתה גם מטבעה.

הכוח הרומי שעמד מול העיר מנה 12000 איש ומתוכם 8000 השתתפו בקרב ישירות בתוך הליגיון האחד עשרה. אנו יודעים מן החפירה שנערכה כאן כי היה כוח מהלגיון החמישי וזאת כדי להכריע את בר כוכבא. 

במקור מאוחר וידוע ברומא נכתב על סיום הקרבות , הקרב בביתר היה האחרון שבהם :  

 50 ממצודותיהם העיקריות ו-985 מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. 580,000 איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – אין להם מספר, אך מעטים שרדו במרד דבר שנרמז להם מלפני המלחמה. מצבת קבר שלמה, שנידון אצלם אחד המקומות המקודשים נפל מאליו. וזאבים וצבועים הרבה פרצו לתוך עריהם. ברם, גם מן הרומאים רבים חללים נפלו במלחמה הזאת, לכן לא השתמש אדריאנוס בכותבו לסנאט בפתיחה המקובלת אצל הקיסרים – "אם אתם ובניכם בריאים מוטב, אני והצבא בריאים“.

דיו קסיוס, תולדות הרומאים, ספר סט, 14, סעיפים 3-1 

בעת שעולים לכיוון הישוב הר גילה ניתן לראות את שרידי הדייק שהוקם בטבעת זו שמסביב לישוב ביתר. אבל הממצאים בתוך העיר לא נחשפו עד תומם. 

ללא ספק החפירה תזרה אור על הקרב הנורא שהתחולל במקום והוביל לגלות הארוכה.