נוצרים בישראל ערב הכריסמס
לרגל חג המולד שחל בסיומה של השנה האזרחית נקדיש את הבלוג הזה לעניינים שקשורים לעדות הנוצריות, לכמה מן האתרים שיכולים להיות אתרי טיול בימי חג המולד, לאנשים טובים, לחוויות.
==
יפו, כנסיית סנט פיטר הקדוש : כבוד לכומר יהודי שנפטר בסוף השנה
1987. האב גרגור (גז'גוז') פבלובסקי קיבל אותי לשיחה לאחר שהוברר לי שהוא הכומר שמטפל במשפחות מעורבות מפולין שמצויות בבעיה קשה של "קבורה משותפת". בהן, משפחות של חסידי אומות העולם שהצילו יהודים בשואה ברחבי העולם בכלל ובפולין בפרט.
זה החל עם בני זוג , היא פולניה קתולית וחסידת אומות עולם והוא יהודי פולני שניצל, שהתגוררו, באותה עת, ברמת גן. בפולנית הרצוצה שלי אז ניסיתי להבין את הבעיה ולאחר שהבינותי חיפשתי כומר כי הרבנים לא היו מוכנים לקבל אותי לשיחה בעניינים מהסוג הזה כי הפסיקה , מבחינתם, "גוי או גויה לא יקברו בקבר ישראל".
לאחר שסיפרתי על כך לראש עירית תל אביב שלמה להט הוא הודיעני שהוא יפגש בעניין זה עם הרב הראשי ישראל מאיר לאו ו"העניין יוסדר". לא הכניסו אותי לעובי הקורה אבל התרקמה נוסחה: תוקם בקרית שאול רחבה מיוחדת לחסידי אומות העולם ובני זוגם.
האב גרגור היה אז הכומר שטיפל בכנסיה הפרנסיסקנית במרומי יפו , כנסיית סן פיטר הקדוש, במשפחות מעורבות של חסידי אומות העולם. הוא הבהיר לי שיש מצוקה קשה של מקומות קבורה ויש גם כומר שאחראי על מקומות הקבורה לעדה הרומית-קתולית שמסרב לקבור משפחות מעורבות ויש גופות של מתים ששוכבות בחדר הקירור במכון לרפואה משפטית ומחפשים עבורן מקום קבורה לאחר שהוברר שהיהודים לא רוצים בהם והקתולים לא מעוניינים בהם.
האב גרגור, בדרך לא דרך, איתר מקומות קבורה ובאותה עת נפתחה הדרך לקבורת משפחות מעורבות בבית העלמין של קיבוץ גבעת ברנר.
נזכרתי בסיפור הזה לאחר טקס האשכבה שנערך לאב גרגור פבלובסקי בחצר כנסיית סנט פיטר הקדוש ביפו, בחודש נובמבר האחרון.
עד לפני יותר משנה הוא פעל, במשך חמישה עשורים, ככומר שנולד בשם צבי הרש גרינר ( האב גז'גוז' פבלובסקי), נהג לקבל לשיחה, בחדרון קטן בכנסיה זו, משפחות מעורבות – יהודיות- נוצריות וקיים מיסות מעורבות. הוא גם שימש ככומר לעדות שונות ובהן עובדים זרים ותושבי יפו הקתולים.
נראה שהכס הקדוש וראשי הכנסייה הקתולית בישראל הופתעו מאד מרמת ההתעניינות שהתעוררה בהיוודע דבר מותו ועם הצבת ארונו לפני הכנסייה. הוא נפטר בביתו והותיר אחריו צוואה שמורישה את רכושו – דירה ומכונית למי שהגדיר "בתי" ושמתגוררת בפולין. לא לכנסיה.
ביום 25.10.21 נערך לו, כאמור, טקס פרידה ואשכבה בכנסיית פיטר הקדוש ביפו .שבוע לאחר מכן שב צבי הרש גרינר , האב פבלובסקי, לפולין, כפי שתכנן וביקש מראש, והובא, ביום 3.11.21 , למנוחות תחת המצבה שעליה הכיתוב שהכין, יובל שנים לפני כן , ובו ציין שמות בני משפחתו שנרצחו בבית העלמין היהודי של העיר איזביצה, בסמוך לקבר האחים הגדול שבו נורו ונקברו אימו ואחיותיו.
את האב פבלובסקי הכרתי,כפי שציינתי, בשנת 1987 , ופרסמתי אודותיו שתי כתבות מוסף במוסף "דבר השבוע" של העיתון "דבר". ראיינתי אותו ותרגמתי חלקים מסיפור חייו שפרסם באריכות רבה, ובאומץ רב, בעלון רשמי של הכנסייה הקתולית בפולין.
סיפורו ראה אור לאחר מותו בכמה אתרים.
שאלתי אותו בהקשר לפעלו בכנסיה הקתולית, שראשיה יודעים כי מדובר ביהודי, והוא ענה: "אני שגריר העם היהודי בכנסיה ואני חושב שראש הכנסייה הלטינית (הקתולית) מכבדים אותי"
בימים אלה, כשהדעה איננה אחידה בקשר ליחסם של הפולנים ליהודים במהלך השואה ולאחריה, ראוי להבהיר כי עם שובו לפולין התקיימה לכבודו מיסה מכובדת מאד. עברו היהודי לא הוסתר. ומי שהכירו היטב ידע שהוא לא היה "שה שנשבה" והוא שירת את הכנסייה אבל בעיקר את שליחותו ונזהר מאד מאד שלא לפגוע בכנסיה ולא לפגוע ביהודים ובמשפחות המעורבות כיון שהייתה לו משפחה בישראל.
בכנסיה הקתולית ישנם קולות שונים מבעבר . לאחר שהוברר כי יהודים לא מעטים הגיעו לעמדות בכירות בכנסיה, והכס הקדוש הכיר בירושלים כבירת ישראל בפעולה משותפת למשרד המשפטים הישראלי ( עו"ד צבי טרלו המנוח היה הנציג המשפטי של מדינת ישראל ) ומדינת הוותיקן (האב יגר, יהודי שהגיע לעמדה בכירה בכנסיה הקתולית שימש כנציג מדינת הוותיקן בשיחות) .
ופרט שולי : האב פבלובסקי שירת בכנסיית סנט פיטר שיושבת מעל לשגרירות הכס הקדוש בארץ ישראל. הכנסייה נושאת את שמו של בעל המפתח לשמיים: פטרוס, הבכיר בשליחיו של ישו, שידוע גם כאפיפיור הראשון.
יש שאינם זוכרים אבל ישו היה יהודי וכן גם פטרוס ( שמעון בר יוחנן). בכירותו בנצרות נודעת, זה למעלה מ 1900 שנים, מהברית החדשה (ספר מתי ט"ז 17 -19 ), שבה מתוארת הסצנה שבה הוא אומר, בבניאס שבצפון רמת הגולן, לישו, כי הוא הוא המשיח ומאז קיבל ממנו את המפתחות לשמיים.
ירושלים, כנסיה סיריאנית: מפעל העתקה של מזמורי כנסייה בארמית
אבונא בולוס עם כתב ארמי (צילם נתן רועי)
כנסיית סנט מרק על הר ציון, העומדת ברחוב האשורים , בגבול הרובע הארמני, היא כנסייה מיוחדת שכדאי לבקר בה ולפגוש בה את אחד מכהני הדת של הכנסייה, שנושא בתואר אבונא.
הכנסייה והמנזר הסמוך הם המרכז הדתי והרוחני של העדה הסורית בירושלים. יש חשיבות לעובדה זו כיון שראשי הכנסייה שבנו אותה טוענים כי כאן עמד ביתו של מרקוס ( מעשי השליחים, י"ב , י"ב ).
לדברי המאמינים של הכנסייה הסורית כאן, ולא בחדר הסעודה האחרונה על הר ציון, התקיימה הסעודה האחרונה, שבה חגג ישוע עם תלמידיו את חג הפסח, וכאן, במקום הכנסייה הסורית, ירדה רוח הקודש של השליחים ובמקום הזה ממש התכנסו לאחר הצליבה. ועל פיהם כנסייה זו היא "אם כל הכנסיות" ולא בחדר הסעודה האחרונה על הר ציון.
לאתר שבו עומדת הכנסייה נמלט, על פי המסורת הנוצרית-אשורית, פטרוס לאחר ששוחרר מכלאו על ידי המלאך.
הכנסייה היא בניין מן המאה ה 12 ( הצלבנים שלטו אז בירושלים ) עם שרידים קדומים הרבה יותר. והיא נחשבת לאחד המבנים העתיקים בירושלים שנותרו על תילם לאחר המאבקים על העיר הקדושה. מי שמחפש גגות מצטלבים מהתקופה הצלבנית יכול למצוא אותם כאן.
כהני הדת יבהירו שכאן, בכנסיה זו ממש, "הוטבלה" מרים, אמו של מארק (מרקוס) ואף יש אגן טבילה שעל ידו נמצא, בשנת 1940, כתובת ובה נרשם כי "זהו הבית של מרים אם יוחנן הנקרא מארק. הבית הוכרז ככנסיה על ידי השליחים המקודשים ונקרא על שם מרים אם האלוהים לאחר עליית ישו למרומים"
(אלי שילר, אריאל , מדריך לאתרים הנוצריים בישראל, ניסן התשנ"ב אפריל 1992 )
בביקור בכנסיה, בימים כתיקונם, ובתיאום מראש, ניתן לפגוש את האבונא שהקדיש את חייו להעתקת מזמורי הכנסייה לארמית.
הוא מספר על החלום שהיה לו להעתיק את המזמורים הכנסייתים לשפה הארמית והוא עושה זאת על גבי קלף מיוחד.
אפשר לראות את כתב היד והוא זהה לכתב הארמי שאנו רואים בתרגומי המקרא ( אונקלוס, למשל) ולהתרשם מהכנסייה.
הסיבה שראשי הכנסייה שומרים על הכתב הארמי היא האמונה שישוע והשליחים דיברו ארמית וכתבו בשפה הארמית.
קצת רקע על הארמית של הכנסייה בכלל והארמית בכנסייה זו בפרט.
שפתם של ישוע ותלמידיו מכונה לעיתים עברית ( במקור היווני של הברית החדשה : הבראיסטי) ויש איזכור של מילים ארמיות בברית החדשה.
ישוע בעת שנצלב זעק, בברית החדשה, "אלי אלי למה שבקתני" ( במקור היוונים אלוי אלוי למה שבכתני) שפירושו "אלי למה עזבתני" (מתי, כ"ז 46 ).
ויש עוד ועוד מקרים שכאלה בברית החדשה.
עין כרם : בית גורדון
העדה הנוצרית - פרוטסטנטית חוגגת את חג המולד ב 24 בדצמבר .
קבורתו של ישוע ולידתו מחדש לא מצויינת על ידי הפרוטסטנטים בכנסיית הקבר הקדוש. בניגוד לעדות הנוצריות האחרות הם מציינים את צליבתו וקבורתו באתר אחר בירושלים : קבר הגן שנמצא למרגלות גבעה גבוהה מול שער שכם.
המקור לגרסה זו מצוי בחזון יוחנן י"ט מ"א שבו נכתב :
"ובמקום אשר נצלב שם היה גן ובו קבר חדש אשר לא נקבר בו איש".
זה האתר הקדוש היחיד שנמצא ברשות הפרוטסטנטים בארץ ישראל וכאן על פי אמונתם נקבר וקם מן המתים.
(אלי שילר , מדריך לאתרים נוצריים , אריאל התשנ"ב )
קבר הגן זוהה על ידי הגנראל הבריטי צ'רלס גורדון בשנת 1833 וידוע מאז כקבר גורדון. הוא זיהה את הקבר החצוב בסלע כקברו המקורי של ישוע ואת מקום הסקילה המסורתי שנזכר בכתובים הנוצריים.
מי שמבקר בעין כרם וודאי זוכר את בית המוכתר מימין למעיין מרים במרכז הכפר. היום, פועל במקום מרכז עדן-תמיר למוסיקה (מרכז טארג בעבר) . האתר הזה, היפיפה יש לומר, היה, בין היתר, ביתו של האיש שגילה את קברו של ישוע על פי האמונה של הנוצרים הפרוטסטנטים.
דמותו של גורדון היא דמות בעלת משמעות בקרב הנוצרים הפרוטסטנטים ובמיוחד לאחר שנרצח על ידי המהדי בקרבות בחרטום, סודן, במאה התשע עשרה וראשו נערף. סיפור חייו הוקרן בסרט שנושא את השם "חרטום" (1966) ובו כיכב בתפקיד הראשי צ'רלטון הסטון. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר על התסריט המקורי.
הד למותו של הגנראל צ'רלס גורדון אנו מוצאים בעיתונו של אליעזר בן יהודה "הצבי" שבו מתואר הדרך בה סיים את חייו .
ארמנים : צלבים אמנותיים
מי שמבקר בירושלים שם לב, בוודאי, לאמנות הארמנית היפיפיה שמעטרת פינות בעיר. החל משמות הרחובות שתלויות על החומות דרך קירות מעוטרים באמנות ארמנית ועד לצלבים מיוחדים שעשויים על פי מיטב המסורת של הציירים הארמניים של ירושלים.
סיפורה של האמנות הארמנית מרתק, וגם עליו נאמר כמה מילים ערב החגים הנוצריים, אבל תחילה נאמר על בני העדה הארמנית, מהעדות הקטנות בקרב העדות הנוצריות בארץ ישראל.
הם נחשבים כעם הראשון בעולם שקיבל על עצמו את הנצרות על פי מסורתם. הם מספרים כי השליחים ברתולומיאוס ותדיאוס (או לביאוס) הפיצו בקרב הארמנים את תורת ישוע וגרגוריוס המאיר, בסוף המאה השלישית , הוביל להתנצרות מלך ארמניה תירידטס ה 3 ומכאן כינויה של הכנסיה הארמנית הוא הכנסיה הגריגוריאנית.
מי שמגיע לכנסיית הקבר הקדוש רואה את הפסיפס המודרני שמתאר את הכנסיות והקהילות שנטבחו במלחמת העולם הראשונה על ידי התורכים. היה זה רצח עם , מהראשונים – אם לא הראשון – שהוגדר כ"רצח עם" על פי ההגדרה הבינלאומית של המשפטן היהודי ד"ר רפאל למקין ושנתקבלה על ידי האומות המאוחדות.
מי שרוצה לראות הנצחה בפסיפסים ובציורים ארמניים טוב יעשה אם יגיע למתחם הארמני בהר ציון שבירושלים, שם אפשר לראות את האמנות הארמנית הדתית כפי שבאה לידי ביטוי בעבודה מיוחדת מאד.
פרופסור נורית כנען – קידר ז"ל, מחוקרות האמנות הארמנית המובילות בעולם, אצרה תערוכה בראשית שנות ה 2000 וכתבה מאמר מפורט על האמנות הזאת בשם "הקרמיקה הארמנית של ירושלים שלושה דורות 2000-1919 " (יד בן צבי 2000 )
היא חקרה בבית הקברות הארמני בהר ציון מצבות קברים של נפטרים מקרב הקהילה הארמנית. חלקן מצבות אריחים , שנוצרו בסדנת קרקשיאן – בליאן בסגנון עממי הרבה יותר מהלוחות המונומנטליים.
היא תארה וחקרה את המצבות ואת סוגי האמנות הארמנית.
למשל: המצבה של גרבד קבורקיאן שחי בשנים 1957-1900 .
"המצבה עשויה שישה אריחים לבנים וממוסגרת באפריז של עלים ופרחים בלבן ותכלת על רקע כחול כהה. בחלקה התחתון הפנימי והלבן פרח צבעוני בכחול ותכלת מסמלים את נפתולי הנפש בדרכה אל האלוהים. אלה צומחים עם דגניות כחולות ואדומות המתנועעות ברוח, דימוי הרומז לתפקידן כמבכות את המת. על שני האריחים המרכזיים מופיעים שם הנפטר ותאריכי הולדתו ומותו. בשתי הפינות העליונות מופיעים דימויי מלאכים בעלי ארבע כנפיים בכחול ותכלת"
(שם, ע"מ 70 )
צילום : תפילת חג המולד בבית לחם, משה מילנר אוסף התצלומים הלאומי
תגובות
הוסף רשומת תגובה