הבית של נעמה
זמרין, גרעין ההתיישבות ההסטורי של זכרון יעקב, המושבה שנושאת את שמו של אבי הברון רוטשילד, נוסדה בחודש ספטמבר 1882, על ידי עולים מרומניה, שרצו לגדל גפנים ולהכין יין, כפי שהכינו במולדובה, בסרביה, שמשופעת בגפנים.
הברון שידך בינם לבין ענב הקברנה פרנק, שהגיע מצרפת, והוא ופקידיו קיוו שהיקב הראשון יקום כאן ויחדש את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שנקטעה 1900 שנים לפני כן. חזון.
137 שנים לאחר מכן, הגעתי ביחד עם ד', לחגוג את יום הנישואין שלנו, באחד מבתיה הראשונים של המושבה שהוקמה כאן וסימנה את תחילת ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל בסיום המאה התשע עשרה, 15 שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון בבזל.
בפתח הבית שאירח אותנו עמדה השף נעמה צפתי, שאף היא הגיעה משוויץ, לאחר 18 שנים של שהות עמוסה בגעגועים לזמרין, זכרון יעקב, שם הוריה מצאו לעצמם בית לפני עשרות שנים. מהלך חייה הוביל אותה לשוויץ, כי הלב אינו בוחר את אהוביו אלא ההפך: האהבה בוחרת את נידוניה. הכל מכתוב.
היא נחתה כאן לפני שנה, רכשה את הבית שראתה במקרה בסרטון, והקימה לחיים את החלום שאצרה בליבה בשנים המושלגות של חייה.
כאן, על חוטם הכרמל, חלקו הדרומי של רכס הכרמל, היא מבשלת ומארחת את האנשים שמגיעים לביתה.
היא באה לכאן, לאחר שנים של לימודים בקורדון בלו ועבודה בבישול ואפייה בלוצרן, העיר שבה גידלה את ילדיה המקסימים, ועם לב רחב, שרק לה יש.
החלום והמציאות
את נעמה הכרתי טרם השיבה לארץ ישראל ושידכתי בינה לבין תכנית הרדיו הנהדרת של ירון אנוש . היא סיפרה בתכנית על ארוחת השישי שלה, כשאל שולחנה הסבה אז, אחותה, מי שהקימה ביחד עם בעלה את "תות נייר", סדנה ומרכז מכירות של מוצרים שעשויים מעלי תות, טכניקה שבני הזוג למדו ביפאן. גם אחיה הוא אמן נייר.
וחלמתי לאכול על שולחנה, כשהיא תגיע לישראל, ואז, עוד לא סיפרה לי שהיא שבה לישראל.
ולפני שנה היא שבה אלינו.
בהתכתבות ביננו, לפני המפגש, היא שאלה :
- איזה ירקות אינכם אוהבים ?
-אוהבים הכל, עניתי
המטבח של נעמה הוא מטבח שבנוי מירקות (צמחוני, טבעוני ) והמזון שהגיע לשולחן היה מיוחד במינו, ראשוני, כי היא מבשלת כל יום ביומו, וקובעת את המוגש כפי שהיא מוצאת לנכון באותו היום.
כדי לארח אותי ואת ד' היא עבדה משעות הבוקר המוקדמות ואל השולחן הוגשו מנות טעימות ומדהימות, שהינן שילוב של חומרי גלם ישראלים טריים, נגיעות מהמטבח הצרפתי והאיטלקי (צליה, אפיה,טיגון מהיר), עם תיבול עדין.
שום דבר לא הכין אותנו לרוחב הלב שהיא מגלה בהגשה שלה.
נדמה לך שהכל הוגש ואז היא הגיעה עם לב עשוי מפלפלים אדומים וקלויים....
ולמנה האחרונה הוגש קדאיף עם שזיפים בהירים (טבעוניים) ועוגה עשירה מאד בשוקולד איכותי מהרמה הגבוהה ביותר ותה שמשלב בין גרניום לעשב אחר שגדל בגינה שלה.
החיים והגורל
(מאחורי הבית של נעמה . צילם : נתן רועי )
מי שמגיע לביתה בזכרון יעקב יכול להיות בטוח שהוא יזכה לארוחה משלו, במחיר המצדיק את האירוח שלה ומעבר לכך, וכל פעם יזכה לארוחה שונה ממאות ואולי אלפי המנות שהיא, ברוח היצירתית שלה, בישלה.
המסעדה אינה עומדת במדרחוב של זכרון יעקב אלא במקום מרוחק משם וטובל בשקט.
כאן, בליבה של זמרין, כפר האריסים הערבי "זמארין" (בערבית: زُمَّارِين) ששכן במקום לפני רכישת אדמותיו, יש מסעדות וברים, אבל אין עוד מקום כמו הבית של נעמה.
מי שמסיים לאכול בבית של נעמה יכול לטייל בזכרון יעקב, לספר לילדים על הרופא הידוע שנלחם בקדחת, ד"ר הלל יפה, שעבד והתגורר במושבה, הקים בה בשנת 1907 מרפאה ששרתה חולים מכל האזור, והיה הרופא שטיפל בשרה אהרונסון שעונתה על ידי התורכים בצורה אכזרית.
בבית העלמין של זכרון יעקב נטמנה משפחת אהרנסון, אשר שנים מילדיה - אהרן אהרנסון ושרה אהרנסון, ייסדו וניהלו את מחתרת ניל"י בעת מלחמת העולם הראשונה. והמקום הזה הוא פיסה של הסטוריה של התחדשות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל.
היקב, רמת הנדיב, בית התותחן, המדרחוב - רק כמה מן האטרקציות אבל הגדולה שבהן : הבית של נעמה
הברון שידך בינם לבין ענב הקברנה פרנק, שהגיע מצרפת, והוא ופקידיו קיוו שהיקב הראשון יקום כאן ויחדש את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שנקטעה 1900 שנים לפני כן. חזון.
137 שנים לאחר מכן, הגעתי ביחד עם ד', לחגוג את יום הנישואין שלנו, באחד מבתיה הראשונים של המושבה שהוקמה כאן וסימנה את תחילת ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל בסיום המאה התשע עשרה, 15 שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון בבזל.
בפתח הבית שאירח אותנו עמדה השף נעמה צפתי, שאף היא הגיעה משוויץ, לאחר 18 שנים של שהות עמוסה בגעגועים לזמרין, זכרון יעקב, שם הוריה מצאו לעצמם בית לפני עשרות שנים. מהלך חייה הוביל אותה לשוויץ, כי הלב אינו בוחר את אהוביו אלא ההפך: האהבה בוחרת את נידוניה. הכל מכתוב.
היא נחתה כאן לפני שנה, רכשה את הבית שראתה במקרה בסרטון, והקימה לחיים את החלום שאצרה בליבה בשנים המושלגות של חייה.
כאן, על חוטם הכרמל, חלקו הדרומי של רכס הכרמל, היא מבשלת ומארחת את האנשים שמגיעים לביתה.
היא באה לכאן, לאחר שנים של לימודים בקורדון בלו ועבודה בבישול ואפייה בלוצרן, העיר שבה גידלה את ילדיה המקסימים, ועם לב רחב, שרק לה יש.
(נעמה ואורחת, צילם נתן רועי)
החלום והמציאות
את נעמה הכרתי טרם השיבה לארץ ישראל ושידכתי בינה לבין תכנית הרדיו הנהדרת של ירון אנוש . היא סיפרה בתכנית על ארוחת השישי שלה, כשאל שולחנה הסבה אז, אחותה, מי שהקימה ביחד עם בעלה את "תות נייר", סדנה ומרכז מכירות של מוצרים שעשויים מעלי תות, טכניקה שבני הזוג למדו ביפאן. גם אחיה הוא אמן נייר.
וחלמתי לאכול על שולחנה, כשהיא תגיע לישראל, ואז, עוד לא סיפרה לי שהיא שבה לישראל.
ולפני שנה היא שבה אלינו.
בהתכתבות ביננו, לפני המפגש, היא שאלה :
- איזה ירקות אינכם אוהבים ?
-אוהבים הכל, עניתי
המטבח של נעמה הוא מטבח שבנוי מירקות (צמחוני, טבעוני ) והמזון שהגיע לשולחן היה מיוחד במינו, ראשוני, כי היא מבשלת כל יום ביומו, וקובעת את המוגש כפי שהיא מוצאת לנכון באותו היום.
כדי לארח אותי ואת ד' היא עבדה משעות הבוקר המוקדמות ואל השולחן הוגשו מנות טעימות ומדהימות, שהינן שילוב של חומרי גלם ישראלים טריים, נגיעות מהמטבח הצרפתי והאיטלקי (צליה, אפיה,טיגון מהיר), עם תיבול עדין.
שום דבר לא הכין אותנו לרוחב הלב שהיא מגלה בהגשה שלה.
נדמה לך שהכל הוגש ואז היא הגיעה עם לב עשוי מפלפלים אדומים וקלויים....
ולמנה האחרונה הוגש קדאיף עם שזיפים בהירים (טבעוניים) ועוגה עשירה מאד בשוקולד איכותי מהרמה הגבוהה ביותר ותה שמשלב בין גרניום לעשב אחר שגדל בגינה שלה.
החיים והגורל
(מאחורי הבית של נעמה . צילם : נתן רועי )
מי שמגיע לביתה בזכרון יעקב יכול להיות בטוח שהוא יזכה לארוחה משלו, במחיר המצדיק את האירוח שלה ומעבר לכך, וכל פעם יזכה לארוחה שונה ממאות ואולי אלפי המנות שהיא, ברוח היצירתית שלה, בישלה.
המסעדה אינה עומדת במדרחוב של זכרון יעקב אלא במקום מרוחק משם וטובל בשקט.
כאן, בליבה של זמרין, כפר האריסים הערבי "זמארין" (בערבית: زُمَّارِين) ששכן במקום לפני רכישת אדמותיו, יש מסעדות וברים, אבל אין עוד מקום כמו הבית של נעמה.
מי שמסיים לאכול בבית של נעמה יכול לטייל בזכרון יעקב, לספר לילדים על הרופא הידוע שנלחם בקדחת, ד"ר הלל יפה, שעבד והתגורר במושבה, הקים בה בשנת 1907 מרפאה ששרתה חולים מכל האזור, והיה הרופא שטיפל בשרה אהרונסון שעונתה על ידי התורכים בצורה אכזרית.
בבית העלמין של זכרון יעקב נטמנה משפחת אהרנסון, אשר שנים מילדיה - אהרן אהרנסון ושרה אהרנסון, ייסדו וניהלו את מחתרת ניל"י בעת מלחמת העולם הראשונה. והמקום הזה הוא פיסה של הסטוריה של התחדשות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל.
היקב, רמת הנדיב, בית התותחן, המדרחוב - רק כמה מן האטרקציות אבל הגדולה שבהן : הבית של נעמה
תגובות
הוסף רשומת תגובה